הדפס | A A A | דווח על בעיה | 44 929 079 תווים | 84124 תמונות | 738 וידאו | 116 אודיו | 1920 ערים

זכרונות נעמי קלסקי

קהילה יהודית לפני שנת 1989 – תיאורים, זיכרונות
Ukraina / Львівська область (obwód lwowski)

 

זכרונות נעמי קלסקי (Neomi Klaski, נולדה כסוניה הבנשטריט, Hebenshtrit, ילידת 1929), על חייה בלבוב בעת מלה"ע ה-IIולאחריה, על דרכה לישראל ועל בעלה אברהם

עמוד 1.

תקציר של ריאיון שנערך בישראל, כחלק מפרוייקט "שורשים פולניים בישראל".

שם המרואיינת: נעמי קלסקי.

שם האב: ישראל הבנשטריט.

שם האם: רחל הבנשטריט.

אחים: רוזה ועמנואל.

שמי נעמי קלסקי (בעבר סוניה הבנשטריט). נולדתי בלבוב, פולין, בשנת 1929. לאבי הייתה מאפייה שפשטה רגל בזמן המשבר הפיננסי בשנה שנולדתי, ומאז והלאה הוא הועסק כשכיר במאפייה. אמי סייעה לכלכלת הבית ע"י מכירת לחם ומאפים שהונחו כל בוקר על השולחן הענק בביתנו, שעוררו את חושי הריח והתיאבון, שהרי הם היו טובים כל כך וטעימים כל כך. אישה אוקראינית בשם זושקה דאגה לנו (הילדים) ולתחזוקת הבית. היא גרה אתנו, ובמשך השנה היא הפכה לחלק מהמשפחה. היינו משפחה חילונית יהודית ששמרה על קדושת השבת וחגגה את החגים היהודים וגם הלכה לבית הכנסת. בינינו וגם עם חברים דיברנו יידיש ובחוץ דיברנו פולנית.

כאשר הצבא הסובייטי כבש את לבוב בקיץ 1939 וסיפח אותה לרוסיה, חיינו המשיכו כרגיל וכמעט ללא הפרעות. אני זוכרת מספר מצוקות ומחסור באוכל אבל מאפייתו של אבי תמיד סיפקה לנו לחם ולא היה מחסור במוצרים חיוניים ובבגדים.

עד לבוקר המלחמה בין רוסיה לגרמניה בשנת 1941 למדתי ארבע שנים בבית הספר היסודי "לברטוביצה", Lavratovitza,והצלחתי לסיים את כיתה ד'. היינו שתי בנות יהודיות בכיתה של תלמידים פולניים נוצרים. אני הצטיינתי בסדר וניקיון של מחברותיי שהיו דוגמא לחריצות. זמן מה אחרי הכיבוש הגרמני, כאשר כל התלמידים היהודים נשלחו הביתה ונאסר עלינו להיכנס לכיתות, אחת התלמידות הפולניות באה וביקשה ממני לתת לה את המחברות שלי, "בגלל שבכל מקרה לא תזדקקי להם יותר...", היא אמרה בחיוך מעליב.

"אני אלמד בגטו" עניתי לה מיד, "אני לא אתן את מחברותיי לאף אחד. אני אלמד לבדי. אני אמצא כבר מישהו שיילמד אותי..."

מכל משפחתי - אבי ישראל, אמי רחל, אחותי הקטנה בת העשר רוזה ואחי התינוק עמנואל, שנולד בשנת 1940, והביא לנו אושר ושמחה, וכל קרובי משפחתנו – כ- 30 איש - אני היחידה ששרדה את השואה.

הטרגדיות במשפחתנו החלו בשנת 1941, כשהגרמנים פלשו לעירנו לבוב, אחרי הנסיגה של הצבא האדום (אחרי שישבו אצלנו שנתיים). הייתי אז רק בת 12, בסוף חופשת הקיץ, ילדה בכיתה ד'. אני זוכרת את עצמי מכינה את הילקוט לבית הספר באהבה, מחדדת את עפרונותיי ועוטפת את מחברותיי בנייר חדש שעליו הדבקתי מדבקות עם שמי. כל כך התרגשתי. אהבתי ללמוד ואהבתי את בית הספר. אבל הגרמנים שלחו את כל התלמידים היהודיים מבית הספר לבתיהם, ולא הרשו להם להיכנס חזרה לבית ספר וללמוד שוב.

עם הגעתם, הנאצים מיד התחילו במסע טרור ודיכוי, גניבה ורצח. מול ביתנו גר עורך דין יהודי ששמו היה לנדסברג, Landsberg,שנעצר בוקר אחד בדרכו למשרד שבמרכז העיר בשל היותו יהודי, ונכלא בכלא "ברובוטק", 'Brobotek'. הוא הוחזר לביתו לאחר יומיים, ושכניו היהודים התאספו סביבו בגינה, במקום בו שכב פצוע. בגדיו היו קרועים ומלאים בדם ואחת מזרועותיו הייתה מונחת בתנוחה מוזרה וכמעט נתלשה מגופו עקב העינויים שעבר.

בוקר אחד, כשאבי עזב את הבית לעבודות הכפייה, הוא נלקח ונכלא במחנה שמור, אבל אחרי שבועיים הוא ברח בלילה וחזר הביתה אלינו חולה ומותש. אימא עבדה במאפייה במקום אבא, כדי להמשיך לספק לחם ומאפים אחרים, כי עבודתנו "הצדיקה את קיומנו" בשכונה. לולא הפעלנו את המאפייה, היה חשש גדול שהגרמנים יגרשו אותנו כ"בלתי נחוצים".

אני זוכרת יום טרגי במיוחד, כשאקציה גרמנית להעברת יהודים למחנות ההשמדה התרחשה. זה היה יום ראשון, כשאחותי רוזה, אחי עמנואל ואני הופרדנו מאמנו שנשלחה לעבוד במאפייה. התגעגענו אליה כל היום וחיכינו לשובה, אבל היא לא חזרה בערב, ומאז לא ראינו אותה שוב.

מאוחר יותר פגשתי אישה יהודייה, שכנה שלנו, שסיפרה לי שעמדה עם אמי ועם קבוצה גדולה של יהודים בחצר בית הספר. האישה הצליחה לברוח דרך החלון, למרות השוטר הפולני והחיילים הגרמנים ששמרו בחוץ. אימא בטח הייתה חלק מהמגורשים שנשלחו למחנה "בלזץ", Bełżec,שם היא נספתה.

[תרגום: מיה מרגלית וליאור אלוביץ', הגהה: רן וולף, תיכון עירוני י"ד, תל אביב, 2012, תשע"ב]

עמוד 2.

אספקת המזון בביתנו פחתה ואזלה, והעוזרת האוקראינית שלנו זושקה (Zushka) עזבהזה מזמן, ואבי רעב למוות, בהיותו זועק את מילתו האחרונה"לחם". הוא פונה ונשלח על עגלה עם אנשים מתים אחרים להיקבר בקבר אחים. אחי התינוק, עמנואל, שרק החל ללכת, נחלש מיום ליום. רוזה ואני הבאנואותו לביה"ח השכונתי. למחרת, כשבאנו לבקרו עם מעט מרק בכוס ממטבחנו,מצאנו כי ביה"ח התרוקן מכל החולים ואנשי הצוות הרפואי. כולם נלקחו משם ונשלחו להשמדה, משלוח מוות.

התחלתי לעבוד עבור גויים-פולנים שהכרתי, שהיו קרובי משפחה של זושקה, עוזרת הבית האוקראינית. הם גרו כעת בדירה גדולה של יהודים. קיבלתי תמורת עבודתי קערית מרק, פרוסה גדולה של לחם עבורי ועבור אחותי. יום אחד, כשחזרתי הביתה, לא מצאתי את רוזה. היא נתפסה באקציה. כעתנשארתי אני לבדי.

שרדתי את האקציות הבאות שביצעו הגרמנים בגטו, כשאני מסתתרת מפניהם - פעם התחבאתי בשדה התירס שהיה מעבר לגדר של חצר ביתנו,פעם אחרת בשירותים, ושוב בעליית הגג. בחצות לילה אחד ברחתי, מתחת לגדר הגטו. שני בריונים פולנים תפסוני ודרשו ממני כסף, או אחרת -היו מוסרים אותי לידי הגרמנים. נשכתי את ידיהם, והם מרוב תדהמה הירפו מידי ושחררוני.ברחתי כחיה רדופה לכיוון הרמפה הגבוהה של פסי הרכבת, בסמוך לגדר הגטו. בצדה השני של הרמפה היה אזור פולני. התחבאתי בין הריסות הבתים ובשדות. המשכתי להבריח מזון לגטו בכדי להתפרנס. אנשי הגסטפו תפסו אותי על חם במהלך אחת ההברחות, אך במהלך החקירה הצלחתי לשכנעםשאניילדה פולניה (נשאתי תעודת לידה עם שם של בחורה פולנייה בשם זופיה  זאבורסקה מיכאלובה (Zofia Zaborska Michaelova) ותעודה זו הצילתני מהם.

עליתי על רכבת הלילה והצלחתי להימלט מלבוב, עיר הולדתי, אל האזורים הכפריים שליד לובלין, בעזרתו של איש אוקראיני אציל נפש בשם אלכסיי שום, Alexei Shum,שהכין לי את התעודה הפולנית המזוייפת. שם עבדתי בכל מיני עבודות חקלאיות, עד שהחלו לחשוד ולהציק לי, ואז נדדתי ממקום למקום עד סוף המלחמה.

בכפר שנקרא "Bjejovka", השתתפתי בטקס "אכילת לחם הקודש". הטקס נערך בכנסייה, וכלל את אכילת הלחם הקדוש. תוך קבלת הלחם המשכתי לשנן לעצמי: "אני יהודייה, אני יהודייה".
הצבא האדום שיחרר את לבוב ביולי של שנת 1944. מתוך 110 אלף התושבים היהודיים, שרדו 3,440 איש בלבד את הכיבוש הנאצי, ובגטו שרדו 820 איש בלבד, כולל אותי.
לאחרהשחרור, רציתי לעזוב את הכפר ולחזור לעירי, מתוך אמונה כי מישהו שהיכרתי אולי שרד, אך לאחר שדיברתי עם הניצול היהודי הראשון שפגשתי במקרה, הרב ד"ר דוד כהנא, הוא בדק את רשימת 600 הניצולים, וליבי נשבר כשאף אדם שהיכרתי לא הופיע ברשימת הניצולים הזו.

לא חזרתי ללבוב.הגעתי ללובלין, אל בית היתומים היהודי שבו נאספו כל ניצולי השואה כמוני יחדיו. ילדים בגילאי 3 עד 15, שהיו ילדים זקנים,ללא צל של חיוך, עם כאב אינסופי וצער רב. סבלתי ממתח מתמשך, אובדן כרוני של קול ופצעים מוגלתיים רבים.
הצטרפתי לתנועה החלוצית "השומר  הצעיר", ובשל פעילותי הנמרצת עם ילדים קטנים, קודמתי לתפקיד הדרכה ובמשך שנתיים, בין השנים 1946-1948 נשארתי בפולין. השתתפתי בסמינר למדריכים בלינדנפלז (Lindenfels) שבגרמניה, ועבדתי עם בני נוער.
בשנת 1948נסעתי עם קבוצת עולים חדשים דרך צ'כוסלובקיה לצרפת, ובנמל מרסיי עלינו על הספינה "פרובידנס", אשר לקחה אותנו אל עבר מדינת ישראל הצעירה, מספר ימים לפני הכרזתה של המדינה החדשה בה' באייר, תש"ח.
משעליתי לארץ, הרגשתי כאילו הייתה זו תחילתם של חיים חדשים עבורי.רשויות הקליטה של ​​המדינה היהודית החדשה, אשר הייתה שרויה כעת עמוק במאבקה הנואש לשרוד במלחמת העצמאות, שלחו אותי למעון עולים ברעננה. משם עברתי לקיבוץ מסריק, ומאוחר יותר, בשנת 1949, הצטרפתי לקיבוץ עין השופט שבמורדות הרי הכרמל המזרחיים.

בשנת 1950 התחתנתי עם ניצול שואה כמוניבשם אברהם קלאסקי, Klaski , יליד לודז' שבפולין. הוא היה בגטו לודז' במהלך המלחמה,שם עבד בניקיון יחד עם אמו בשירות הנאצים. לאחר חיסול הגטו, הוא פונה למחנה ההשמדה בירקנאו.אמו נספתה בתאי הגזים, והוא נשלח למחנה עבודה בכפייה בשם  Haufrening, ושם הצליח לשרוד עד שחרורו.
אברהם עבד במשך כל השנים בחקלאות בקיבוץ עין השופט, והיה פעיל במפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם).

[תרגום: רון בלקין, הגהה: רן וולף, תיכון עירוני י"ד, תל אביב, 2012, תשע"ב]

עמוד 3.

בקיבוץ עברתי קורס חינוכי, עשיר ומגוון. במשך 30 שנה עבדתי כמחנכת בתיכון ומאוחר יותר לימדתי עברית וספרנות באולפן ללימוד עברית. 
לאברהם ולי נולדו ארבעה בנים בביתנו שבקיבוץ עין השופט: אייל (יליד 1954), עמוס (יליד 1958), יצחק (יליד 1968), ועידו (יליד 1971). כיום אנו נהנים גם מארבעה נכדים.
משנת 1987, במשך 12 שנים, אני מלווה קבוצות נוער לפולין, שכעת ריקה מיהודים. בסיוריי ברחבי פולין ביקרתי בכפרים בהם  עבדתי בעבר והצלחתי לשרוד. עד היום הזה,   אני   שומרת על קשר עם אנשים טובים שהיו יקרים לי.
אני נותנת עדות על השואה בבתי ספר, במרכז הלמידה של קיבוץ לוחמי הגטאות ובמחנות הצבא.

 [תרגום:רון בלקין, הגהה: רן וולף, תיכון עירוני י"ד, תל אביב, 2012, תשע"ב]

מנהל האתר עושה את מירב המאמצים לפרסם רק מידע מדויק, מהימן ומעודכן, אשר אין בו פגיעה בזכויותיהם של צדדים שלישיים, לרבות זכויות יוצרים, אך אינו יכול להבטיח זאת. לכן מידע שגוי באתר לא יכול להיות בסיס לטענות. אם יש לך שאלות, אנא צור קשר בכתובת הבאה: sztetl@polin.pl

מקום

זום

GPS:
49.8461° N / 24.0226° E
49°50'45" N / 24°01'21" E
Lokalizacja dokładna

גלריה